<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער תשיעי</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אמת המים שהיתה עוברת בחצר, אם יש בגובהה עשרה טפחים וברוחבה ארבעה או יתר על כן [עד עשר אמות], אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה. היתה ברחבה יתר על עשר אמות, אע"פ שאין בגובהה עשרה, אין ממלאין ממנה בשבת עד שיעשה לה מחיצה, שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המחיצה. ומה הוא לטלטל בכל החצר, אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא (ואם) [או] פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה החצר לים שהוא כרמלית. לשון רבינו משה. מ"ש הר"ם בזה הפסק הוא מה שנאמר בהלכה על לשון ים ועל אמת המים. ונראה לפי הפסק שלו שהכל ענין אחד. והראב"ד כתב שהפרש גדול יש ביניהם, שאמת המים אם אין בגבהה עשרה וברוחבה ארבעה טפחים, אע"פ שיש בפרצתה יתר מעשר, מותר למלאות ממנה, משא"כ בלשון ים. והטעם מפני שאמת המים נכנסת ויוצאה וחולקת רשות לעצמה, ואפילו כותל שעל גבה אינו מתירה למלאות, לפי שהיא בעצמה נפרצה במילואה למקום האסור לה, (ובכותל) [והכותל] שעל גבה אינו נחשב לה. והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא הוא כבור שבחצר, ומחיצות שבחצר מתירות אותו, וכיון שאין פרצתו יותר מעשר הכל מותר. והאמה לא דיקדקו בה על טילטול החצר עצמה בין פירצת עשר ליתר מעשר, מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר, והיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסרת מפני האמה. והלשון דיקדקו בו על טילטול החצר עצמו, שאם יש בפירצתו יתר מעשר, היאך הוא מותר, והלא הפירצה אוסרתה, והלשון עצמה אוסרה שהרי נפרצה לו במילואה. ולפיכך העמידוה בשיש לה גידודי, והם קצת מחיצות על שפת הלשון שמשלימות לעומק עשרה, ונמצאת החצר מוקפת מארבע רוחותיה, ואינו אסור אלא למלאות מן הלשון. וזהו עיקר פירוש דאית ליה גידודי בין הלשון ובין החצר, שהלשון הוא לשון זכר, והחצר הוא לשון נקיבה. עד כאן. וזהו הביאור היותר נראה. ומלשון הר"ם נראה, שהוא מבאר גדודי הנאמר בהלכה, פס מכאן ופס מכאן. ופס ארבעה שאמר, מפני שבלשון ים לא הצריכו אלא פס אחד. ומה שיש מן התימה בפסק הר"ם, כי לפי לשונו נראה שהגדודין מתירין אפילו בפרצה יתר מעשר. וגדודין הם משהו מכאן ומשהו מכאן. ומה יועיל משהו מכאן ומשהו מכאן לפרצה יתר מעשר. גם פס ארבעה לא יועיל אם לא תתמעט הפרצה עד עשר. ואין לומר שבחצר אפילו ביתר מעשר די במשהו מכאן ומשהו מכאן או פס ארבעה. דאם כן מצינו פרצת חצר יתר מעשר, ובכמה מקומות אמרו שאין פרצת חצר אלא בעשר. ואם דעתו לומר שפרצת חצר היא עד עשר כשאין בה לחיים, אבל בלחיים משהו מכאן ומשהו מכאן אפילו ביתר מעשר אינו אוסר, אין נראה כן לפי ענין ההלכה. סוף דבר, לא מצאנו בזה דבר שתתיישב בו דעתנו.
<h2>דף כ:</h2>
בהמה שהיתה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה. ובגמל עד שיהא ראשו ורובו בפנים, הואיל וצוארו ארוך. לשון רבינו משה. ענין "אובסין" הוא שמכנסין מאכל לתוך מיעיה, ובגמל מפני שצוארו ארוך ועקום צוארו כשהוא אוכל ומוציא לחוץ אסור, חוששין שמא ימשך אחריו.
<h2>דף פה:</h2>
שני בתים בשני צידי ר"ה זורק מזו לזו למעלה מעשרה. והוא שיהיו שניהם שלו, או יהיה ביניהם עירוב, ואפילו בגדים וכלי מתכת מותר לזרוק. ואם זו למעלה מזו ולא היה בשוה אסור לזרוק בגד וכיוצא בו, שמא יפול ויביאנו. אבל כלי חרס וכיוצא בהם זורק. לשון רבינו משה. ויראה לי שאם היו שני בתים בשני צידי כרמלית, מותר לזרוק מבית לבית כל דבר, שלא אסרו בדבר שאינו משתבר אלא שמא יפול ויבוא להביא [ברשות הרבים. והכא גבי כרמלית] הואיל ואין איסור ההבאה מכרמלית אלא מדברי סופרים גזירה שמא יביא מר"ה או יטלטל בר"ה, [גבי כרמלית] אין גוזרין גזירה לגזירה. ובזה הסכימו קצת מחכמי דורנו.
<h2>דף פז.</h2>
אמת המים שהיתה עוברת בחצר, אם יש בגובהה עשרה טפחים וברוחבה ארבעה או יתר על כן [עד עשר אמות], אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה. היתה ברחבה יתר על עשר אמות, אע"פ שאין בגובהה עשרה, אין ממלאין ממנה בשבת עד שיעשה לה מחיצה, שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המחיצה. ומה הוא לטלטל בכל החצר, אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא (ואם) [או] פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה החצר לים שהוא כרמלית. לשון רבינו משה. מ"ש הר"ם בזה הפסק הוא מה שנאמר בהלכה על לשון ים ועל אמת המים. ונראה לפי הפסק שלו שהכל ענין אחד. והראב"ד כתב שהפרש גדול יש ביניהם, שאמת המים אם אין בגבהה עשרה וברוחבה ארבעה טפחים, אע"פ שיש בפרצתה יתר מעשר, מותר למלאות ממנה, משא"כ בלשון ים. והטעם מפני שאמת המים נכנסת ויוצאה וחולקת רשות לעצמה, ואפילו כותל שעל גבה אינו מתירה למלאות, לפי שהיא בעצמה נפרצה במילואה למקום האסור לה, (ובכותל) [והכותל] שעל גבה אינו נחשב לה. והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא הוא כבור שבחצר, ומחיצות שבחצר מתירות אותו, וכיון שאין פרצתו יותר מעשר הכל מותר. והאמה לא דיקדקו בה על טילטול החצר עצמה בין פירצת עשר ליתר מעשר, מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר, והיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסרת מפני האמה. והלשון דיקדקו בו על טילטול החצר עצמו, שאם יש בפירצתו יתר מעשר, היאך הוא מותר, והלא הפירצה אוסרתה, והלשון עצמה אוסרה שהרי נפרצה לו במילואה. ולפיכך העמידוה בשיש לה גידודי, והם קצת מחיצות על שפת הלשון שמשלימות לעומק עשרה, ונמצאת החצר מוקפת מארבע רוחותיה, ואינו אסור אלא למלאות מן הלשון. וזהו עיקר פירוש דאית ליה גידודי בין הלשון ובין החצר, שהלשון הוא לשון זכר, והחצר הוא לשון נקיבה. עד כאן. וזהו הביאור היותר נראה. ומלשון הר"ם נראה, שהוא מבאר גדודי הנאמר בהלכה, פס מכאן ופס מכאן. ופס ארבעה שאמר, מפני שבלשון ים לא הצריכו אלא פס אחד. ומה שיש מן התימה בפסק הר"ם, כי לפי לשונו נראה שהגדודין מתירין אפילו בפרצה יתר מעשר. וגדודין הם משהו מכאן ומשהו מכאן. ומה יועיל משהו מכאן ומשהו מכאן לפרצה יתר מעשר. גם פס ארבעה לא יועיל אם לא תתמעט הפרצה עד עשר. ואין לומר שבחצר אפילו ביתר מעשר די במשהו מכאן ומשהו מכאן או פס ארבעה. דאם כן מצינו פרצת חצר יתר מעשר, ובכמה מקומות אמרו שאין פרצת חצר אלא בעשר. ואם דעתו לומר שפרצת חצר היא עד עשר כשאין בה לחיים, אבל בלחיים משהו מכאן ומשהו מכאן אפילו ביתר מעשר אינו אוסר, אין נראה כן לפי ענין ההלכה. סוף דבר, לא מצאנו בזה דבר שתתיישב בו דעתנו.
אמת המים העוברת בין החצירות והחלונות פתוחות אליה, אם אין בה כשיעור, משלשלין דלי מן החלונות וממלאין ממנה בשבת. בד"א בשאינה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים. אבל אם היתה מופלגת מן הכותל שלשה טפחים אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ היו פסי הכותלים יוצאים מכאן ומכאן, שנמצאת האמה כאילו היא עוברת בתוך החצר. לשון רבינו משה. לפי ענין ההלכות וביאור הר"ש ומה שהרחיב בה הרשב"א יהיה פסק זה בענין אחר. כפי זה ענין אמת המים העוברת בין החצירות בתוך המבוי או בתוך החצר, אע"פ שנשאר כותל על גבה אינו נדון משום מחיצה, וצריך שיעשה לה מחיצה בכניסה וביציאה. (והניח) [ואם הניח] ריוח באמצע המחיצה בפחות משלשה הרי הוא כלבוד, ומשלשל דלי וממלא. אבל אם (לא) הניח ריוח באמצע שלשה בלא מחיצה, אינו משלשל דלי וממלא, מפני שעדיין נדונת ככרמלית. וכשיש בו מחיצה ראויה שאמרו משלשל דלי וממלא, בד"א בשיש בה כשיעור והוא שיש בעומקה עשרה וברוחבו ארבעה, ומשלשל דלי מן החלונות וממלא. והוא שעירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, אבל אם לא עירבו, שתי רשויות שולטות בה והיא כחצר השותפין, ומותר לטלטל בה כדרך שמותר לטלטל בחצר השותפין. אבל אינו משלשל דלי, מפני שאסור להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים כשלא עירבו. אין באמה כשיעור, כל שלא נפרצה החצר במילואה משלשל (ועולה) [ודולה], ואפילו יש באגפיה כשיעור שהוא ארבעה, מפני שאין האמה מחלקת רשות לעצמה. ואע"פ שיש כשיעור באמה שחוץ לחצר, לפי שאין חורין לכרמלית. יש באמה שבחצר כשיעור כרמלית ואין באגפיה כשיעור, הואיל ואגפים הם מקום פטור (מטלטל) [משלשל] וממלא ממנה לאגפים, שמותר לטלטל ולהוציא מכרמלית למקום פטור. ולדעת הרי"ף משלשל דלי מן החלון וממלא. כיצד עושה, מניח הדלי על האגפים שהוא מקום פטור, ומעלה מן האגפים לחלונות, ומכניס לביתו. ואע"פ שאמרו מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רה"י ולבני ר"ה לכתף עליו ובלבד שלא יחליף, כלומר שלא יוציא מרה"י ויניח בר"ה דרך מקום פטור. לא אמרו אלא ברשויות של תורה כגון רה"י ור"ה, אבל ברה"י וכרמלית מותר להחליף. ולדעת הראב"ד והר"ז אפילו ברשויות שאסורין מד"ס אסור להחליף. לפיכך אסור לשלשל דלי מן החלונות בדרך זו. ודעת הרי"ף נראה לנו עיקר. וכן נראה דעת הר"ם. היתה אמת המים עוברת בר"ה, אם יש בה כשיעור כרמלית ובאגפיה כשיעור כרמלית, אסור לבני ר"ה למלאות ממנה, שאסור להוציא מכרמלית לר"ה. ואצ"ל שאסור לשלשל דלי מן החלונות אליה, מפני שמכניס מכרמלית לרה"י דרך ר"ה. יש בה כשיעור ואין אגפיה כשיעור, מותר למלאות, מפני שמטלטל מכרמלית למקום פטור. ולפסק הרי"ף מותר להחליף לבני רשות הרבים מפני שאיסור כרמלית עם רשות הרבים מדברי סופרים. אם אין בעומקה כשיעור ויש באגפיה כשיעור, אסור למלאות מן האגפים, שהאגפים כרמלית והיא רשות הרבים, שרקק מים פחות מעשרה היא כר"ה. אין בעומקה כשיעור ואין באגפיה כשיעור מותר למלאות. היתה עוברת בסימטא שהיא כרמלית ויש בה כשיעור ובאגפיה כשיעור, מותר למלאות, שהרי זה מטלטל מכרמלית לכרמלית. ואסור לשלשל דלי. ואם אין בה כשיעור היא מקום פטור, לפיכך אין באגפיה כשיעור מותר למלאות ולשלשל דלי.
<h2>דף פז:</h2>
כצוצרה שהיא למעלה מן הים, וחלון בתוכה ע"ג המים, אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים ע"ג מים כנגד החלון שבכצוצרה או(תה) [היתה] המחיצה יורדת מן הכצוצרה כנגד המים, ורואין אותה כאילו ירדה ונגעה על המים. וכשם שממלאים מזו שעשו לה מחיצה, כך שופכים ממנה על הים, שהרי על הכרמלית הם שופכים, לשון רבינו משה. הרב רבינו שלמה ביאר מה שנאמר בהלכה "למעלה ולמטה", למעלה מן הכצוצרה ולמטה מן הכצוצרה. וביאור הר"ם נתברר לנו. כצוצרה הוא מקום מקורה יוצא מן הכותל.
<h2>דף פח.</h2>
חצר שהיא פחותה מד"א [על ד"א] אין שופכין לתוכה מים בשבת, מפני שהן יוצאין לר"ה במהרה. לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר או בר"ה בצד החצר כדי שיהיו המים נקבצים בתוכה. וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ כדי שלא תיראה העוקה הזאת מר"ה. והחצר והאכסדרה מצטרפין לד"א. וכמה הוא המקום שמחזיק סאתים, חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה. היתה העוקה פחותה מסאתים שופכין לה מליאה. היתה סאתים שופכין לה אפילו ששים סאה של מים אע"פ שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ. בד"א בימות הגשמים שהחצירות מתקלקלות וסתם צינורות מקלחין, ולא יבואו הרואים לומר שזה משתמש והמים יוצאין מכוחו לר"ה. אבל בימות החמה אם היתה מחזקת סאתים אין שופכין לה אלא סאתים. היתה פחותה מסאתים אין שופכין לה כל עיקר. לשון רבינו משה. כתב הראב"ד נראה שאם [אין בו ד' על ד'] ועמקה יתר משלשה א"צ לכסות, מפני שמקום פטור הוא. וזה אינו נראה, שעל מחזקת סאתים אמרו שצריך לכסות, ועוקה מחזקת סאתים היא מקום פטור, ששיעורה חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה. וביאור הר"ם נראה לנו עיקר. ונראה שדעתו לכסות מפני מראית העין, ואפילו היתה העוקה מקום פטור. וכונתו בזה, שאע"פ שמותר להשתמש מרה"י למקום פטור, לפעמים היתה מליאה ולא יראה עומקה ותחשב מר"ה. ויש מן הגדולים שפסק, שאם החצר ארוכה וקצרה אע"פ שיש בה שיעור ארבעה, כגון שהיא שתים על שמונה, צריך עוקה. שלא אמרו חצר ארבעה אלא כשהיא מרובעת ארבעה על ארבעה. ויש מי שפסק, אפילו ארוכה וקצרה, הואיל ויש בה שיעור ארבעה על ארבעה א"צ עוקה. וכתב הרב ר' שלמה, בימות הגשמים אפילו אין לה עוקה שופך ושונה ואינו נמנע, בימות החמה מחזקת סאה אין נותנין לה כל עיקר, מחזקת סאתים ונותנים לה כל צרכה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף פח:</h2>
וכתב הר"ם ביב ששופכין בו מים והם נוזלים והולכים תתת הקרקע ויוצאים לר"ה. וכן צינור ששופכים על פיו מים והם נוזלים והולכים על הכותל ויורדים לר"ה אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה, אסור לשפוך ע"ג הביב או על פי הצינור מפני שהמים יוצאים מכוחו לר"ה. אלא שופך חוץ לביב. והם יורדים לביב. בד"א בימות החמה, אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע, שסתם צינורות מקלחין הן ואדם רוצה שיבלעו המים במקומם. היה שופך על פי הביב והמים יוצאים לכרמלית, ה"ז מותר אפילו בימות החמה, שלא גזרו על כוחו בכרמלית. לפיכך מותר לשפוך על כותלי הספינה והם יורדים לים, ע"כ. יש מי שפסק, ביב שהוא מכוסה ארבע אמות בר"ה שופכים לתוכו מים בשבת. וביאר הרב ר' שלמה ארבע אמות אלו שיהיו ארבע אמות על ארבע אמות. שבשיעור זה נבלעים המים. ורבינו שמואל ביאר ארבע אמות באורך לבד, שאין האיסור בזה אלא משום חשד, וכיון שהוא מכוסה ארבע אמות בר"ה וראשו רחוק מן החצר, הרואה שיוצאים המים מן הביב אינו סבור שיוצאים מן החצר. הר"ם לא הביא זה. ויראה לי שדעתו שאין זה כהלכה. ואפילו הוא מכוסה וארוך כמה, אין שופכים מים לתוכו. וכתב רבינו יעקב, שלא התירו כוחו בכרמלית אלא בספינה בלבד אבל לא במקום אחר, [אלא] חוששין שמא יבא להוציא בידים. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף צז:</h2>
הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו, אם נתגלגל חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא ישמט כולו מידו ויעבירנו ד"א בר"ה. נתגלגל בתוך ארבע אמות גוללו אצלו. וכן אם נתגלגל לרה"י גוללו אצלו. היה קורא ברשות היחיד ונתגלגל לר"ה, אם נח בה הופכו על הכתב. ואם לא נח אלא היה תלוי באויר ר"ה ולא הגיע לארץ גוללו אצלו. לשון רבינו משה. והרב בעל המאור פסק באסקופת רשות היחיד שגבוהה ארבעה והיא אסקופה נדרסת. ומשום בזיון כתבי הקודש התירו לגוללה אצלו ואפילו חוץ לארבע אמות. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ואם היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו קודם שהגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור. ואם הגיע לעשרה טפחים התחתונים אם היה כותל משופע ונח עליו מניחו והופכו על הכתב, שברשות הרבים הוא. אין הכותל משופע, הואיל ולא נח אינו גוללו אצלו.
<h2>דף צח:</h2>
זיז שלפני חלון יוצא באויר שעל רשות הרבים, אם היה למעלה מעשרה טפחים מותר להשתמש עליו, שאין רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים. לפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. בד"א כשהיה זיז אחד יוצא לאויר. אבל אם היו יוצאין בכותל שני זיזין זה למטה מזה, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות בפני עצמו, וזיז שתחתיו רשות אחרת, ואסרו זה על זה מפני שאין שתי רשויות משתמשות ברשות (אחרת) [אחת]. אין בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה משתמש [בשניהן וכן] (ואין) בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. היה (בעליון) [בתחתון] ארבעה והעליון אין בו ארבעה, אינו משתמש בעליון אלא כנגד החלון בלבד, [אבל] בשאר הזיז שבשני צדדי חלון אסור להשתמש בו מפני זה שתחתיו חלק רשות לעצמו. לשון רבנו משה. מלשון הר"ם נראה שלענין תשמיש בזיז אין חילוק בין יש בו ארבעה לאין בו ארבעה. וכן נראה דעת רבינו נסים כי כשהזיז למעלה מעשרה אע"פ שאין בו ארבעה, משתמש בו ובכלים הנשברים, כמו שיתבאר. ולפי נוסחת הספרים וביאור הר"ש נראה שאין משתמשין בו אלא כשיש בו ארבעה, ובלבד כלים הנשברים אבל לא כלים שאינם נשברים. וקצת מחכמי צרפת כתבו, שכשיש בו ארבעה מותר אפילו כלים שאינם נשברים. ולא נתברר לי. והראב"ד הולך בשיטת רבינו נסים והר"ם לענין שני זיזין לאסור התחתון על העליון כשיש בתחתון ארבעה. אלא (כ) שהוא (ביאור) [ביאר] שאם בעליון ארבעה העליון משתמש בזיזו ובכל הכותל מזיזו ולמעלה. וכתב כמו שנמצא בנוסחת הספרים שאין בעליונו ארבעה, וחלונו משלימו לארבעה. וביאר שהעליון אינו יוצא לחוץ באורך ארבעה, אבל יש בו ארבעה ברוחב כנגד רוחב חלונו ובאורך הזיז אע"פ שאינו יוצא לחוץ ארבעה, קרקע חלונו משלימו לארבעה, לפני חלונו משתמש, שאחורי החלון הוא וכאילו חלונו נמשך עד לשם. אבל מן הצדדין אסור, כיון שאין בו ארבעה על ארבעה מבחוץ רשות התחתון הוא ואסור. שמענו מביאור הראב"ד שאינו משתמש בזיז אלא כשיש בו ארבעה לפיכך צריך שיהיה החלון משלים לארבעה. וכן שמענו מביאורו שאם יש בכל אחד ארבעה מבחוץ, כל אחד משתמש בזיזו. ובכותל, התחתון משתמש (על) [עד] זיז העליון, והעליון משתמש למעלה מזיזו. נמצא שהוא חולק על דברי הר"ם ורבינו נסים בשני ענינים. כי לפי פסק רבינו, כשיש בכל אחד ארבעה (מותר) [אסור] להשתמש בשניהם, ומה שיצטרך לבאר לפי פסק רבינו כי לפי הנראה מדבריו, אם הזיז למטה מעשרה אינו משתמש בזיז. ולפי דבריו אין חילוק בזיז בין רחב ארבעה לאינו רחב ארבעה. לפיכך צריך לבאר שאם הזיז שהוא למטה מעשרה רחב ארבעה טפחים אסור להשתמש בו מרשות היחיד מפני כרמלית. ואם אינו רחב ארבעה טפחים משתמשין בו מפני שהוא מקום פטור. כללו של דבר, לפי דעת הר"ם מותר להשתמש בזיז בין יש בו ארבעה בין אין בו ארבעה, והוא שיהיה מעשרה, וישתמש בכלים הנשברים. ולדברי (הר"ם) [הר"ש] והראב"ד בפחות מארבעה אינו משתמש בו אפילו כלים הנשברים. ולדעת קצת מחכמי צרפת כשיש בו ארבעה משתמש בו בכל דבר, כשאין בו ארבעה אין משתמשין בו אלא בכלים הנשברים. ואם היו שני זיזין זה למעלה מזה, והם של שני בני אדם, לפסק הר"ם אם יש בכל אחד ארבעה אינו משתמש בעליון כלל, שרשות התחתון אוסרת, שכל אחד חלק רשות לעצמו. ואם אין באחד מהם ארבעה משתמשין בשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. אין בעליון ארבעה ויש בתחתון ארבעה, העליון משתמש כנגד חלונו שהוא כחורי החלון, מן הצדדין אסור שרשות התחתון אוסרתו. ולדעת הראב"ד כשיש לכל אחד בכל אחד ארבעה, התחתון משתמש בזיזו ובכל הכותל עד זיז העליון, והעליון משתמש בזיזו ובכל הכותל שלמעלה ממנו. אין בעליון ארבעה באורך ויש לו ארבעה ברוחב, וחלונו משלים לאורך ארבעה, משתמש כנגד חלונו, אבל לא מן הצדדין שרשות התחתון הוא. וכיון שנוסחאות חלוקות בזה ודעות הפוסקים חלוקים, טוב להחמיר בזה כדברי כולם, שלא להשתמש בזיז שהוא למעלה מעשרה אלא כשיש בו ארבעה ובכלים הנשברים. ובשני זיזין אין משתמשין שניהם אלא כשיש בתחתון ארבעה ועליון אין בו ארבעה, וחלונו משלימו לארבעה. שמשתמש התחתון בכולו, והעליון כנגד חלונו, ובלבד בכלים הנשברים כמו שאמרנו.
עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה ועומד ברשות היחיד ומטלטל בר"ה, ובלבד שלא יוציא חוץ לד"א ואם הוציא פטור (מפה) מפני שהוא ברשות אחרת. לשון רבנו משה. והראב"ד ורבים מגדולי האחרונים פסקו, אם הוציא חייב. ופסק הר"ם נתברר לנו.
<h2>דף צט.</h2>
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אא"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. בד"א בשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להם, גזירה שמא יוציאם. אבל אם היו כלים שאינם נאים שאינו צריך להם, או שהיה הבור בכרמלית, אע"פ שהכלים נאים, מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו אע"פ לא הכניס ראשו ורובו. לשון רבינו משה. מ"ש הר"ם בד"ה בשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להם, [הוא] ביאור מה שנאמר בהלכה בחפצים הצריכים לו. והראב"ד ביאר כלים הצריכים לו במקומו לשתות.
<h2>דף צט:</h2>
עומד אדם בר"ה וקולט מן האויר מן המים המקלחים מן הצינור או מן הכותל ושותה, ובלבד שלא יגע בצינור או בכותל ויקלוט מעל גבן. ואם נגע אם היה מקום שנוגע בו למעלה מעשרה בפחות משלשה סמוך לגג, ה"ז אסור, שנמצא כעוקר מעל הגג שהוא רה"י. וכן אם היה בצינור ארבעה על ארבעה, בין שהיה הצינור בתוך עשרה בין שהיה הצינור למעלה מעשרה וקלט ממנו המים, ה"ז אסור. ולמה אינו חייב, מפני שלא נחו המים אלא (א"כ) [הרי הן] נזחלין וזוחלין. והר"ם כתב, כותל במקום מזחילה הנאמר בהלכה. ומביאורו שמענו שמותר לצרף ידו בצינור או בכותל, והוא שלא יהיה בפחות משלשה סמוך לגג. וכן הדין נותן, כי מה שקולט או מצרף בכותל למעלה מעשרה הוא כאויר רשות הרבים. וכן צינור כשאין בו ארבעה הוא מקום פטור ומותר בין למעלה מעשרה בין למטה מעשרה. וכן שמענו בביאור הר"ם שאפילו הוא בפחות משלשה סמוך לגג אין אומרים בו לבוד, לאסור הצירוף אא"כ הוא למעלה מעשרה. וזה נראה דבר תימה, מה לנו ולמעלה מעשרה אחר שאנו אוסרים אותו משום לבוד כאילו נוטל מעל הגג. ואשר יראה לי בזה, כי מה שאנו אומרים לבוד פחות [משלשה] אנו חושבין המקום שהוא מצרף (לשם) כאילו הגג הוא באותו מקום, ואילו היה הגג למטה מעשרה לא היה לו דין רה"י. ומפני שאין הצרוף אלא למעלה מעשרה אמרו כן בהלכה, לא מפני היתר הקליטה, שהקליטה מותרת בין למעלה בין למטה. ומה שאמרו מן הצינור מ"מ, מפני שהוא ארוך ואינו רשות היחיד כשהוא פחות מארבעה. וכשהוא ארבעה על ארבעה הוא רשות היחיד, ובין למעלה ובין למטה מעשרה אסור בו הצירוף, שלמטה הוא כרמלית. הא למדת שהקליטה מותרת בכל מקום, והצירוף אסור בפחות משלשה סמוך לגג. והצינור שיש בו ארבעה אסור בו הצירוף, למעלה מעשרה או למטה. וכשאין בו ארבעה על ארבעה מותר בו הצירוף בכל מקום, והוא שלא יהיה בפחות משלשה סמוך לגג. ובדרך זו יתבאר פסק ההלכה לנוסחת הרי"ף ולנוסחת רבינו נסים. ומה שלבי מפקפק בזה וחוכך בו להחמיר, מה שיראה לנו לפי לשון הר"ם להתיר הצירוף אפילו בפחות משלשה סמוך לגג כשיהיה תוך עשרה. ולפי נוסחת הר"ש וביאורו יצא פסק ההלכה בענין אחר, שהוא ביאר מזחלה, דף העומד באורך הכותל לקבל מי המרזבין ומוליך המים למקום אחר שלא יזיק הכותל. והמזחילה היא למטה מעשרה וקולט ממנה המים אבל אינו מצרף הכלי למזחילה אע"פ שהוא תוך עשרה, מפני שהיא בפחות משלשה סמוך לגג, ונמצא כמוציא מן הגג שהוא רשות היחיד. ומן הצינור קולט או מצרף. וזה שאמרו בהלכה מכל מקום, כי הצינור לעולם ארוך ויוצא לרשות הרבים. ואין לומר בו לבוד. בד"א כשהוא תוך עשרה, אבל למעלה מעשרה אסור בו צירוף גזירה משום צינור שבפניו ארבעה. וכשהצינור יש בו ארבעה אפילו למטה מעשרה אסור לצרף מפני שהוא ככרמלית.
בור בר"ה וחלון על גביו, הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה וממלאין ממנו בשבת. בד"א בשהיה סמוך לכותל בתוך ארבעה טפחים, שאין אדם יכול לעבור שם. אבל אם היתה רחוקה מן הכותל ארבעה אין ממלאין ממנו אא"כ היתה חולייתה גבוהה עשרה טפחים, שנמצא הדלי כשיוצא מן החוליא יוצא ממקום פטור. וכן אשפה בר"ה גבוהה עשרה וחלון על גבה שופכים עליה מים בשבת. בד"א באשפה של רבים שאין דרכה להתפנות. אבל של יחיד אין שופכים עליה מים, שמא תתפנה ונמצאו שופכים כדרכן בר"ה. לשון רבנו משה. כתב הראב"ד שלא חששו בבור ובאשפה שמא יפול הכלי לר"ה ויבא להכניסו, כדרך שחששו בזיז, מפני שבאשפה אין זורקין אלא מים, ובבור אין דרך להתגלגל הכלי. וכ"כ הר"ש שבור, הואיל ואגדו בידו, לא גזרו בו, ואשפה שאין דרך לפנות לה אלא שברי כלים ודברים שאין אדם מקפיד עליהם.
<h2>דף קא.</h2>
עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים [ברשות הרבים] ופותח ברשות היחיד. וכן חנויות וכיוצא בהן הפתוחות לר"ה או לכרמלית, בזמן שמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ונותנו במנעול או בחלק שלמעלה ממנו, ולמחר פותח ונועל, ואע"פ שהוא עומד ברשות הרבים, ומחזיר מפתח למקומו. היה המנעול למטה מעשרה ורחב ארבעה טפחים, אם הוא באסקופה מותר להניח שם מפתח, שהרי מטלטל מכרמלית לכרמלית, ואצ"ל אם האסקופה מקום פטור. ואם אין המנעול רחב ארבעה הרי הוא מקום פטור, ומותר ליטול מפתח מרשות הרבים ופותח ונועל, ובלבד שלא יניח המפתח אחר (אחר) [כך] במקום שהוא רשות היחיד. ופסק הרי"ף שאם היה עומד בכרמלית מותר לו להניח מפתח אחר כך ברשות הרבים. והראב"ד והרב בעל המאור פסקו אפילו בכרמלית אסור.
